Weeksort או הדף שעל הקיר
לנייר יש יתרון אמיתי אחד: כל מי שנמצא בבניין יכול לקרוא אותו בלי חשבון ובלי טלפון. יש לו גם בעיה אמיתית אחת, והיא שאי אפשר לשנות אותו אחרי שהוא הודפס.
מה הנייר עולה
הדף הוא ציור של החלטה ולא ההחלטה עצמה, ולכן כל שינוי צריך להיעשות פעמיים: פעם בעט על הקיר, ופעם מול כל מי שלא נמצא בבניין. הסידור של החודש שעבר מונח במגירה, אם בכלל שמרו אותו.
אפשר לקרוא אותו רק בעבודה, וזה המקום היחיד שבו אתה לא נמצא כשאתה צריך לדעת אם אתה עובד מחר. יום שנמחק ונכתב מחדש בעט בזמן שלא היית, הוא יום שאתה מגלה עליו בכך שאתה מגיע, או בכך שאתה לא מגיע.
אותו שבוע, בשתי הדרכים
| מה קורה במהלך שבוע | על הקיר | ב־Weeksort |
|---|---|---|
| הסידור משתנה ביום שלישי | על הקירמישהו כותב על זה בעט, ושני האנשים שלא עובדים באותו יום לא רואים את השינוי לעולם. | ב־Weeksortהשבוע נערך ומתפרסם מחדש, ומי שהמשמרות שלו זזו מקבל הודעה על מה שזז. |
| מישהו לא נמצא בבניין | על הקירהוא מתקשר ומבקש ממי שעונה להקריא לו את זה. | ב־Weeksortהוא פותח את המשמרות של עצמו מכל מקום, בטלפון שכבר יש לו. |
| אתה צריך את מה שקרה בחודש שעבר | על הקירזה במגירה, או שזה נעלם. | ב־Weeksortכל טווח תאריכים, לכל אדם, עם הסיכומים, להורדה כגיליון. |
| מישהו רוצה יום חופש | על הקירהוא כותב על הדף, או אומר לך במסדרון בדרך החוצה. | ב־Weeksortהוא מגיש את התאריכים, עם סיבה אם הוא רוצה לתת אחת, וזה ממתין בתור לתשובה שלך. |
| שני אנשים רוצים את אותו יום שישי חופש | על הקירמי שביקש בדרך שבמקרה זכרת הוא זה שמקבל אותו. | ב־Weeksortשתי הבקשות יושבות בתור אחד עם התאריכים שלהן, ואתה מחליט ביניהן אחרי שראית את שתיהן. |
מה ש־Weeksort לא עושה בנוגע לזה
היא לא יודעת מי באמת הגיע. היא אינה שעון נוכחות, היא אינה מחשבת שכר, והיא אינה רישום שעות העבודה שהחוק דורש — היא רושמת מה תוכנן. היא גם לא מחליטה כלום: היא מזהירה, והשבוע עדיין שלך לפרסם.
תדפיס אותו בכל זאת
השבוע מודפס כלוח קיר, כך שהדף שליד הקופה יכול להישאר בדיוק במקומו. גם כרזת ההצטרפות מודפסת, עם הקוד של מקום העבודה ועם ריבוע לסריקה. נייר הוא דרך טובה להציג שבוע ודרך גרועה לשמור אותו.